כרישי הנדל"ן את הארץ חורשים
בעיניים רעבות ומלתעות פעורות
עוד חלקות, עוד מגרשים,
טווים הם בסתר עיסקאות אפלות.
הם נוגסים, מיישרים, מרחיבים,
פעולתם בכיה לדורות
את הארץ בלי בושה הם חומסים
בעידוד ובתמיכת הרשויות.
עיוורים הם לנוף בתולים
לטבע שמחוץ לגינה
אותם לא מענינת איזו חורשת אורנים
כשאפשר לבנות עוד שכונה.
החום מעורר בהם גועל
והירוק את שלוותם מערער
האפור את ליבם ממלא
והלבן על כיסם שומר.
עבורם חוף נטול מלון
הוא בזבוז משווע
שמורת טבע באזור עירוני
היא בגדר זלזול פושע.
בפיהם ציונות -
מלבישים הם שלמת בטון ומלט
בליבם ציניות -
עבור ממון יוצרים הם שמיכת חנק.
טובים הם רק מנושא התפקיד
שאת אדמת המולדת יציע במכרז
המושחת בתפקידו יימעל
תמורת נזיד תמיכה במרכז.
הפשרת קרקע היא כסף קל
התשלום הזול ביותר
כרישי הנדל"ן יידאגו כבר
שנותן התשלום יבחר.
ויום אחד נתעורר כך לפתע
אך אז כבר יהא מאוחר
בגעגוע נתרפק על נופים וטבע
ובצוותא נבכה על המוגמר.
מאופק עד אופק
מערי יהודה ועד ים
לא יקנן עוד העיט
לא תישמע יללת תן.
הצבי ישראל על במותיך חלל
איך הושמו מרחבים?
רק אז נבין כי פשענו -
עלה הכורת על ארץ הצבי.
מרץ 2005
|