ענת נצרתי / שדרות הצבי |
ארכה מספר דקות.
נתתי לקור לטפס במעלה אצבעותי
ולחתול הנוזל מתוך מיכל אשפה
לאסף את בטני בבהלה
חתרתי בין קרני הצבי הנטויות,
עצי האורן הנושקים צמרתם משני צידי הכביש
ושורשים בוצעים את המדרכה
כאילו הייתה עוגה רכה.
חיצי העולם לרגע
עזבו את עיני
פנו לרטט נוצץ יותר,
(אולי אורות מרכז הכרמל המעושן)
ונותרתי שותה את הרחוב
דרך עורף
ומפרק כף ידי
דרך צליל הסוליה
דרך געגועי המשותקים
להחזיק ביד חמה אחרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|