נעמי שטיינמץ / מבול |
ומדמיינת אתכם מולי,
זוג ידיים בוחנות אותך
חודרות מתחת לבגדים.
את מתחנחנת בחיוך דקיק,
אולי קצת נבוכה
ואז פותחת שערייך
במין מחול אחוז טירוף.
אני רואה שברים שמתנפצים
כממטרה, החול של אמוני ניתז סביבנו
את מתמסרת לזה אשר פרע,
ביתר את נשמתי
כל החיות שביבר צווחות מפני מבול קרב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|