אם ובתה
יושבות על הגדר
הניבטת מעיניהן
ולא מעזות לרדת.
אם מכסה פניה
שבתה לא תראה
איך הן הפכו פתאום
כל כך דומות.
בתה עוצמת עיניים
כדי לראות,
אצבעות לופתות
כדי להרפות,
הכל כדי להרפות
מן הרגע.
היא לא תהיה מה
שהיא לא הספיקה להיות,
היא תאהב רק
זיכרונות ורוחות.
היא תעדיף ריח
שאינו נוכח עוד,
היא תבחר בלית ברירה,
לשתוק אל הסוף.
אם ובתה
בוכות זו על זו,
אל השקע
ההולך ונוצר
בין קמטי סנטר רועד
בלא רצון
ויד האוחזת בו,
אסורת חלום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.