ילדים היינו ובגרנו, הזוהר מאתנו פג
הדרך אותה דרך, מיותמת וגלמודה
הפנס הרחוב נותר עמום כבעבר
פנס ילדותי הדוהה חיוור ומיותם.
עץ התות נכרת וצריף הירקן הוסר
פלוני מת והשכן לעיר אחרת נדד
הרחוב ההומה קולו שתק ונדם
האושר ששכן נגוז ונעלם.
הילדים שיחקו לאור פנסי הרחוב
טוב היה לכולם כי היינו רכים זכים ותמימים
במעשי הקונדס חווינו בצריפו של הירקן
על עץ התות טיפסנו ואת פריו לעסנו בחשאי.
הורינו רעמו, רבה הייתה תחינתם
ואנו אטומי אוזניים שובבים וצעירים ברוחם
אצים רצים כי ילדותינו מגיעה לקיצה
בגאווה נשאנו שם שכונתנו האהובה
כזר היא לראשינו, גאוותינו היא הייתה.
© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 55/1 שייכות ל- shulibangi |
