|
הולך לי בדרכי
לא אביט יותר לאחור
הזעם הוא לחלשים בלבד
הפלדה מכחילה בשמים.
אדום לוהט במיתרי הדרך
עינייה סופה רושפת
חרכים על פני המסך
בשחור של עומק החלל.
דמויות החדר צרובות הכרה
אישונים בוערים של רגש
מסך סדור של כוכבים
עננים בסגול ובשחור.
את תבואי אלי שותקת
עינייך עצומות בחלום
על מקומות מעבר לזמן
בהם היית מעל ומעבר.
|
|
|
לא הייתי שורד
חמש שניות
ביריחו של תקופת
התנ"ך. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.