|
דמעות הצער נוזלות לתוכי
כנטיפים מחודדים בתוך גופי
נתלות באומץ על הדפנות הקרות.
הגוף מבחוץ רוטט
מבפנים צועק
בשקט.
לא הייתי טובה אליי
שכחתי את פני הילדה הקטנה.
השקט הוא לא קדושה,
אך גם לא הצעקה.
ואני צריכה למצוא מקום לסלוח
על הכעס
על הגעגוע
על הכמיהה
שלה. |
|
|
חרגול יקר!
אשמח אם תפסיק
לזמזם לי
באוזן!
אני כבר כמעט
חרש!!!
יק טיבטי, מנסה
ללעוס ת'עשב
בשקט!!! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.