אז אתה עצוב, שוב,
הלחץ גומר,
את הרצון לשמר,
את הנפילה,
בשליטה.
דע לך,
הדלק יניע,
את מה שהוא מניע,
הגשם ישטוף,
את הלכלוך אל החוף.
הילד שומע ויודע הכל,
מרגיש וחושב ושואל על מחר,
אתה מסתכל עליו בבהלה,
שלא יגלה את הידוע לך.
בכלל,
ממבט על,
מי אתה השונה מהכלל?
בכל זאת,
אתה ממלא את הדלק,
שותה את מי הגשם,
משחק עם הילד על החוף,
בונה טירה ומבצר משאריות הנוף.
אז אתה שוב, עצוב,
הכדור או הרגע, זה באמת כבר לא חשוב,
למדת להמתין בסבלנות בפינה,
עד שהילד ילך ותפסיק הבהלה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.