ליבי הוא כמו ירח
קטן, קר, ומלא מכתשים.
כמו ורד
אדום וקוצני.
כמו הגשם
צונח במהירות למטה ומתרסק בסופו של דבר.

רסיסי ליבי  המרוסק מתפזרים לכל מקום
בלי יכולת לחבר את השלם
חודרים לעורי
שמדמם דם שקוף.

וכולי הולכת מלאת חתכים ומכתשים
מתה בתוכי
אוספת חרישית את החתיכות ליבי מהרצפה
מנסה להדביק חתיכה, חתיכה עם דבק מגע
אך דמי השקוף מונע שוב ושוב מהחלקים להתחבר

ליבי חסר משמעות
ממש כמו שורות אלו
עוד אוסף של מילים שבורות
בלי הכוח באמת ליצור

וכל המדע מבוסס על שקר, אחרי הכל עובדה שאפשר לחיות בלי לב.