אם מה שאצטרך לעשות,
כדי שתסתכל עלי ככה שוב,
זה להפוך את השמים והכוכבים,
ולשנות את צורתם
כדי שתראה אותי כל הזמן,
זה מה שאעשה.

ואם לבוא אליך באור יום כדי שתראה אותי,
ברור,
ותזכר, תזכר כמה אני יפיפיה
באור מסויים,
בגן מסויים
בספסל מסויים,
בדיוק כמו בימים אחרים שלנו.
אם לתת לראות לראות אותי בשמלות לבנות
מחייכת בפנים אחרות,
השתנתי,
אומר לך.
ואתכוון לכל מילה,
מכווצת ככל שהיא נראית לך,
כשאני מחזירה אותך לחיי,
מתוך תרדמת,
בכוח.

ואם אשב מולך שוב,
ואשקר לך במצח נחושה,
רק בזה שאני לא עושה את מה שאני רוצה
שזה לתת לעצמי
להתמסר לך טוטאלית,
להשען עליך
בעיניים עצומות,
גם כשיש שמש,
ואפשר לראות הכל ברור לבד.
אם לא אעשה את זה שוב,
אז כנראה,
שאולי,
העיסויי לב האלה,
לא שווים כלום.
אנחנו עדין ישנים.