בשנתי בחשכת הלילה
עלו הרהורים ותהיות
מדוע התוגה לא די לה
ושמחה אין עלי אדמות,
כשהימים שטופים בשמש
יכה בם הגל ויטרוף
ובימים של קדרות ועצב
יחייך הוולד לאימו.

ובתום הרהורים ומחשבת
יכה בשנתי החלום
ובו נדנדה משתלשלת
מענן שבקצה המרום,
בעליון יושבה הרוח
ובתחתון נפשי תשכון
אני פעם נמצא למעלה
ובאחר אני בתחתון.

ובקץ אשמורת הלילה
נותרו בנפשי התהיות
תשובת התוגה בוששה לה
ושפתי נותרו יבשות,
עם שחר זרחה השמש
יום חדש עלה והאיר
היקום כמנהגו נוהג הוא
והעצב מולו רק החוויר.

© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 505/13 שייכות ל - shulibangi