New Stage - Go To Main Page

סשה סמיט
/
כשהשמש

וכשהשמש החיוורת מציירת על פנייה קווים של אושר, היא שוקלת
פעמיים את המילים שלה, את הרגשות שלה. אולי היאוש שלה לא נצחי,
אולי דווקא יש סיכוי. אבל כל פעם כשהשמש נעלמת, היא מפסיקה,
כבר לא חולמת.
והרטט שעובר בגופה, הצמרמורת, הפחד לא עובר. והיא לא נותנת
לעצמה להתמכר. למרות שכל כך הייתה רוצה. לעצור את העולם ממש
שם, באותה שנייה ולצעוק מרוב תסכול, והשמש הייתה מרגיעה אותה,
הייתה מחבקת. העולם היה נרגע, והיא הייתה נרדמת. העולם היה
משתתק והכעס מתפוגג באוויר שכל כך מבקש לעטוף באהבה. רק במקום
הזה היא מרגישה כזאת שלווה. יש כאן משהו באדמה הזאת, בנקודה
הספציפית הזאת בעולם שגורמת לה להגיע לגבהים חדשים למרות ואולי
בזכות הכל...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 12/3/10 12:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סשה סמיט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה