אמש תעיתי והיית שם
ואם ידעת אינני יודעת
שתעיתי בין הנטיפים במערות החשוכות והלחות
ידיי מנפנפות כלפי מעלה
מחפשות את קצה השובל שמבצבץ מהסחרחרה.
לתפוס אותו ולהיסחף!
וכשאחזתי לבסוף ידעת וידעתי שידעת.
היה זה כאילו הרימה אותי יד חזקה וגדולה ממני פי מאה
והייתי לסינדרלה.
זו הייתה נחמה. לא התעלות. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.