מצאתי באר עמוקה ונטושה
וידעתי שהיא היתה של איזו אישה,
אחת שאף-אחד לא הכיר באמת
כזו שהתחבאה בביתה ומיאנה לצאת.
ולדאבוננו, היא אינה בין החיים כעת.
והנה מולי, הבאר שלה ובה מים רבים
שנמצאים שם עמוק, פשוט מחכים.
לא יודעת למה, לא יודעת למי
ואולי, רק אולי, הם בעצם בשבילי?
ממתינים רק לי.....
ידעתי שלאישה הזו יש ילדים
והם כרגע מאוד רחוקים
והבאר נטושה כבר ימים וחודשים.
אין מי שמשגיח
ואין מי שיבחין
אם אשתה מהמים הללו הצלולים
האם ישימו לב העוברים והשבים ?
"אילו עוברים ושבים?" , שאלתי את עצמי
אף-אחד לא עובר פה כבר שנים מלבדי!
הרוח זימר באוזניי את שירתם של המים
הו, אילו מנגינות מתנגנות באוזניים!
עצמתי עיניי ולרגע דמיינתי
מים מתוקים יותר משאי-פעם ידעתי.
אט-אט התמכרתי לזהו הצליל,
ניסיתי להיאבק בו אך ללא הועיל.
האישה כבר פסה מהעולם, והילדים?
הם רחוקים מכאן כל-כך, כאילו אבודים
האינם יודעים?
הכיצד מעולם לא ביקרו בזו הבאר?
ובכן, אין לי מפני מי להסתתר
כך נראה
כנראה שלא הגעתי לכאן במקרה!
יש סיבה לזה הביקור
ואני לבדי פה ללא כל ציבור.
המים בבאר מחכים לי בלבד
שכן אני היחידה פה. כן, לגמרי לבד.
הבטתי לכל הכיוונים
קדימה, אחורה וגם לצדדים.
לקחתי מספר נשימות עמוקות
והתחלתי את הדלי בכוח למשות.
החבל חזק ואני חלשה
הולכת ונחלשת בכל משיכה.
הרוח עודנו נושב באוזניי
את השירה הקסומה ששמעתי מימיי,
נותן הוא לי כח שלא יאמן
חבל שאין מי שיבוא להתבונן.
ואני מושכת ומושכת
משוך ומשוך.
הנגינה לא דועכת
והחבל ארוך.
אך אני נושכת שפתיים
ומדמיינת בראשי את מתק המים.
אגלי זיעה נוטפים על מצחי
על גבי ועל כל גופי
ואני מייחלת לטיפת מים בפי.
החבל איתן, אך אני עם הרוח
לא אתן לעצמי אף לא רגע לנוח!
לא בכדי הגעתי לזו הבאר
והחבל הארוך כבר מתחיל להתקצר.
עוד מעט יגיע הדלי עד אליי
ואוכל לאחוז בו בשתי ידיי.
הנה הוא קרב, עוד מעט בו אגע
אשב לי פה בנחת להרגע
ואוכל לטעום מן המים הקסומים
שיערבו לחיכי כמו ענבים מתוקים.
אכן זה הדלי ממשיך ועולה
והנה הנה, בפניי הוא מתגלה!
החלום כה מתוק והמים כה קרובים
יודעת שהם יהיו אליי טובים
כמו אם אל בן ששב אליה מן הקרב
כמו אביר המציל את הנסיכה שאהב.
הנה אני בשארית כוחותיי
אוחזת את הדלי בשתי ידי
עוצמת עיניי ומקרבת אותו לפי
מנגינות הרוח נושבות באוזני
מתק המים משחק בדמיוני.
לוקחת לגימה עמוקה
מלוא הפה והגרון
והתחושה המתוקה
הופכת לזיכרון
ישן נושן שאולי לא היה ולא נברא
המים שבפי מלוחים נורא !
איזו צרה ואיזה אכזבה.
לא אגנוב שוב לעולם
עד הנצח הבא. |
