עלמה קדמי / שינוי |
משחררת קוצים ישנים מרגלייך.
החזה שלך פועם, נוטף סימפוניות מיסתוריות.
לפתע אני עלי כותרת ואתה גבעול, אני הכד ואתה המים.
אין בי מספיק ידיים ללטף, להגן, לפסל לך בית
בכל זאת ראשך מונח בין כנפיי.
הייתי רוצה לקרוע ממני: לעוף איתך, לישוק לך, לנגן אותך
לפתע אני שולחן ואתה ריצפה, אני כלבה ואתה רצועה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|