בוא אלי
ויחד נחלל את תום הלילה
מאחורי וילון כחול המסתיר אור יום ביישן
הסדוק מייחולי שווא מתקנאים
אני וגופי, משתאה ועלום
מדברים אליך בשקט מבין הסדינים הסתורים.
אתה מקשיב ללחישות
מתבונן בצללים
והרהור מעכיר את החיוך הצלול
לובן עינייך זורח חיוור
כנשימה מהירה מדי שרק חונקת יותר.
גשם ניתך וסערה מתבשמת
שמי חושך קודרים והולכים
מכת הברק מאירה בחלון
ושנינו זרים

בואי איתי
ונחולל עד תום הלילה
באולם נשפים מרוצף משבצות
בשמלה לבנה ואבנים יקרות
אחרינו שובל מלטף של סודות ענוגים
וטיפות יין בוסר
אדום ומיוסר, נמהלות בורידים.
את סוערת ועולה על גדותייך
ומבטי מוקסם כאשר את מתגלה
משקיף ממגדל השן, מהמבצר המוגן
מביט ותוהה
בתו המוסיקה האחרון ששוקט ודוהה
נספג בקירות מוכרים ואילמים
ותנועת ריקודך נפסקת פתאום
נשברת לרסיסי זכוכית שקופים
ואת לבד
נכלמת ובוכייה ועדיין יפה כל כך
ושעת הלילה קשה לי.
חיוכי, יחד עם עיניי, מסתכל בך למען שלא אשכח
שאזכור אותך, את החוויה ואת הרגע
והשחר מאיר את גבך המתרחק
הנרעד, המזדקף
ובינינו לא נשאר דבר

תודות ל - א.