ושוב במטוס אני חוזר אל הזירה
עם הכוויה המסורתית בלשון או בחיך,
מבחין כי ממרומים אין אות לדלות
כשלמטה הנמר המשחר לטרף מוסיף להלך.
הצביה הראשונה שניסתה את מזלה
מצאה בי מחסה ארעי
וכצפוי בעקבותיה של ברת המזל
עדר שאריה התנפץ בעוז אל חומות מבטחי חיקי.
ארעיות המחסה ואפסיות השינוי
בעיני אינן גורעות
אך הרגע בו נדמיתי לי לאלוהים
הוא שריפה את ידי המתנשאות.
יולי 2007
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.