פוסעת ברחוב,
סביבי אנשים.
חולפים הם דרכי,
לא שומעים, לא רואים.
ואני כמו הרוח,
מרחפת מעל.
כמו נוצה דקיקה,
חסרת משקל.

אף אחד אותי לא שומע,
אף אחד אותי לא רואה.
ליבי מחסיר פעימה, הוא גווע,
צבע דמו עם הזמן כבר דוהה.

ממשיכה בדרכי,
אך תוהה כבר לאן.
אין לי מצפן,
או מסלול מתוכנן.
ואני עלה נידף ברוח,
שקליפתו כה רכה.
טיפת גשם,
שאיבדה את דרכה.

אף אחד אותי לא שומע,
אף אחד אותי לא רואה.
ליבי מחסיר פעימה, הוא גווע,
צבע דמו עם הזמן כבר דוהה.

צומת דרכים,
אני אובדת עצות.
מי אותי יכוון?
מה עליי לעשות?
ואני נשמה אבודה,
בחיפוש אחר הגוף.
ציפור שיר קטנה,
שמנסה שוב לעוף.

מניחה את העט,
מסיימת לכתוב.
הסתיימה לי הדרך,
סוף הרחוב.