... ולא היה דבר חדש תחת השמש, הימים עברו בעצלתיים והלילות
נמתחו כמו מסטיק או מערבון ספגטי איטלקי.
ובאחד הלילות האלה, אני נשבע , כל כך עייפתי מלדקלם לעצמי עד
כמה עלוב הקיום שלי בעולם הזה, שפשוט לקחתי את המכשיר הנייד
שלי , שמתי אותו על "פרופיל חזק" והתחלתי ללחוץ על הספרה אפס.
ועוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם. סוף סוף קיבלתי אישור, חשבתי
לעצמי, קול אנושי נוסף שאומר בקול רם את מה שכולם חושבים ולא
מעיזים לומר. והמשכתי ללחוץ. אפס, אחד, אפס, אחד, אפס אפס אפס.
נשבע, באותו רגע, חייכתי כמו שלא חייכתי המון זמן.
אפילו הפלאפון שלי חושב שאני אפס, אולי בגלל זה אני כבר לא
עונה לו...