ציפורניים נשלפות באוויר
שיניים נחרקות לעברי בכל העיר
אני את ידי מסיר מסל ההצעות
מפנה פני אל הבאות
מפסיק לחפש מה שלא קיים
מפסיק לחפש את אשר לא ניתן
מפנה מבטי אל עבר אי שומם
אל עבר אי שבו אפסיק לדמם
מחפש את עצמי גם בכוכבים
שמביטים ומביטים בי
ומה הם רוצים?
היו ימים בהם אמרתי חבל
והיו ימים בהם נשקתי לחלל
מפנה מבטי שוב לכוכבים המנצנצים
המביטים עלי במבטים כה נחרצים
מביטים עלי ומצפים לתשובות
תשובות שממני ממאנות ולא באות
תשובות שתלויות באוויר ומחפשות מישהו
מישהו שעליהן יאיר...
תלוי על חבל דק
חבל המפריד בין:
מציאות לדמיון
בין אהבה לשנאה
עד שהגידים נקרעו
ואין עוד חבל בפינה
ומה שרצוי אינו בנמצא
אינו קיים פשוט נעלם כלא היה
צורח שוב לכוכבים
תסתכלו עלי ופתאום הם בוכים
ולפתע כוכב נופל
מצפה ממני להביע איזו משאלה
ואני...
אני פשוט מביט לפינה
מביט במה שאיבדתי
מה ששם לא נמצא
ושוב מביט בכוכבים
והם במבט כועס אומרים:
למה ככה את ידינו אתה מפנים?
ואני...
מזיל דמעה מהעין
זה לא אני זה החיים
זה מה שדואב מבפנים
מה לא רואים תכאב על הפנים?
מביטים הם במבט של הבנה
וחוזרים גם לפינה חדשה
מצפים הם ליום חדש
ואני נשאר למטה באותה פינה
מחכה להם עד למחרת שינחמוני בהבנה
להתראות לכם כוכבים
שלום לך שמש יפה...
זו שמאירה על פניי
ונותנת אור לעפעפיי