---------------

לעיתים הן זולגות ברגע של עצב,
חונקות אותך מבפנים וזולגות על הפנים.

מביעות מחנק ברגע כה לא מאופק,
מנסות הן להביע...
את אשר נגנז ולפתע הופיע.

יש אנשים שכל חייהם אושר חוו,
ויש אנשים שעולמם חרב כל פעם שקיוו.

לפעמים המילים לא מעבירות את הרגש,
אך מעבירות הן גשר שמקשר לנפש.

לעיתים היאוש הוא איבוד אמונה,
ודוחק הוא אותנו לפינה המרה,
אל תוך מערה שנסגרת לה לאיטה,
ומשאירה את כל הטוב מחוצה לה.

העיניים לעולם אינם מדברות,
לא על הכאב אותו אדם עובר,
ולא על כל מה שהוא מנסה להתגבר.

היד כבר רטובה ומוחה היא עוד דמעה,
הדמעות הנופלות מהידיים מהוות כענן בשמיים.

האנשים הכי קרובים לליבך,
מוחצים אותו ועושים אותו כה כואב,
לעולם לא אוכל לומר עד כמה הוא דואב,
עד כמה..
עד כמה אני אותכם אוהב.

לעיטים העט נע וכותב מילים,
אך לא מיד ממחיש את מה שיש בפנים,
וזאת רק אני ואת יודעים.