מתחבט ומתחבט אל מול כולם,
מאבד את עצמך ומקומך בעולם.
חלקים מתעופפים לאויר,
אין מי שיאסוף אותם ויראה,
כבר לא מעונן כבר בהיר ויש אויר.
אין דרך חזרה בשביל בו הנך נמצא,
אין דרך למה שהיה וכבר לא בסביבה.
מאבד את עצמך אל תוך בור של תקוות,
מנסה לשאוף אויר ולצאת מהמהמורות.
מאמין שהעולם עגול ויסתובב על צירו,
אך החלקים שבו חלודים ואין עוד שמן להעירו.
הורס ובונה חומות מצפה בניינים בערימות,
הכול קורס סביב ואין עוד למה לצפות.
בחוץ השמש מציצה מבעד לעננים,
בעוד אתה מתחת לציפה מחפש מקום חמים.
התקוות שבלב נהרסו וכל השבילים אליו נמסו,
מחפש מקום שקט בפנים מקום שאת השלווה ישלים.
מהמעמקים ליבך זועק לאלוהים בתחינה,
מחפש מקום שקט ומעט נחמה.
מהצללים נזרקת אש על פנייך,
אש ששורפת את הכול בדרך אלייך.
כל דמעה בפנייך מסמלת כאב שהיה מאחורייך,
זהו לא חלום זוהי המציאות המכה בפנייך,
מציאות שמעוררת את החום בעינייך.