ישות נצחית / קפה מסדה |
מעטר את צבעי החדר
צהוב על כחול של פסטל
נושק לעיניי הפקוחות.
אני חוזר אחורה בזמן
אל מקומות רחבים לחישה
בהם רגלי פסעו ללא הכרה
יחפות וחפות מדעת.
סורגי החלון מגדרים בטבע
הבהקים של תאורת רחוב
הצהוב הזה לוטש בכאב
חרכים צרובים של רגש.
אבק הדרך נתחם בסדקים
לשקט כבד על פני המסך
הזגוגית אוצרת באור
מילים זכות של הבנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|