|
פס דקלים לבן
מעטר את צבעי החדר
צהוב על כחול של פסטל
נושק לעיניי הפקוחות.
אני חוזר אחורה בזמן
אל מקומות רחבים לחישה
בהם רגלי פסעו ללא הכרה
יחפות וחפות מדעת.
סורגי החלון מגדרים בטבע
הבהקים של תאורת רחוב
הצהוב הזה לוטש בכאב
חרכים צרובים של רגש.
אבק הדרך נתחם בסדקים
לשקט כבד על פני המסך
הזגוגית אוצרת באור
מילים זכות של הבנה.
|
|
|
"היה זה יום
אביב בברלין
הנצורה. הפרחים
פרחו, הציפורים
צייצו, היטלר
ואווה בראון
התאבדו. ז'דק
נכנס לחדרו..."
המקום השלישי
ברשימת הפתיחות
הגרועות בכל
הזמנים לרומן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.