כנרת עגמון לא מצליחה בתוכנית הזו שכתבה כהיכרות שלה אתכם.
כנרת לא יודעת להתמודד איתם, עם כל אלו שהולכים,
כנרת רוצה להיעלם, כל יום היא רוצה את זה יותר. וזה לא משנה
שבמקצועה היא אמורה לעזור לאנשים כמוה ולא ממש מצליחה בכך.
וזה לא משנה שכשהיא יוצאת היא יפה ומסובבת ראשים, זה לא משנה
שהיא לא העבירה חודשיים בחיים שלה לבד, שהיא לא ישנה לבד בדירה
היפה והחדשה שלה כי תמיד יש מישהו שישמח למלא את החלל, או
להגדיל אותו.
כנרת עגמון הזו, גם כשהיא רוצה נורא, היא כבר לא מצליחה
להתאהב.
היא סקפטית כל כך. הם כולם שקרנים או פוטנציאל ממש טוב לקרב
אותה עוד צעד אחד לסוף, אז היא ממשיכה, עד שיהיה לה מספיק
אומץ.
העיניין הוא שלכנרת אין אומץ. אין לה אומץ לגמור הכל עכשיו, או
להיות רגע לבד, או להסתכל על עצמה במראה באמת. לכנרת אין אומץ
להגיד אני יפה, כנרת עגמון לא יודעת שהיא חכמה ומוערצת. מישהו
אמר לה פעם שהיא יודעת מה היא שווה וזה הקסם שלה, ואז היא רק
רצתה שהוא יילך. אם זה הקסם שלה אז מה הוא שווה, כי כנרת עגמון
יודעת בדיוק מה היא שווה, כלום.
כנרת עגמון הבטיחה שלעולם לא תשב שוב ליד מכשיר האימה ותחכה
לצלצול טלפון גורלי שמבחינתה יאמר שהיא נאהבת ומבחינתו יגיד-
זיון.
כינרת עושה את זה ברגעים אלה ממש. היא כל כך כועסת על עצמה.
מי את כנרת עגמון? בלי מסיכות. בלי הגדרות. בלי להיות הבחורה
של... או זו המאוהבת ב... מי את?
כנרת אמרה שהיא לומדת לאט לאהוב את עצמה.
בינתיים ללא הצלחה.
אני כועסת עליה.