|
באמצע הלילה הרוח פועמת
אבק על פני פרגוד הנפש
אדוות כסופות בנהר
שלג על פני ההרים.
תהילת עולם, מפרשים של נצח
אוניות מלחמה חסרות שם
נשק ואש להמונים
ביכורי מסך הארץ.
היפה בבנות המאכלת
לוטשת עיניה בלהבי המכונה
המילים זורמות לאחור
להט החרב המתהפכת.
צירי הרגש פעורים בליבה
חרכים של חושך בלב הבשר
עולמות זרים לחישת האור
עיניים כחולות לרווחה.
|
|
|
נמוך. יותר
נמוך. עוד יותר
נמוך. הכי נמוך.
ועוד קצת.
הננס הסדרתי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.