איך אפשר להיות בת עשרים-ואחת ולכתוב על זקנה?
לכתוב בעט חד-פעמי על נייר חד-פעמי במילים חד-פעמיות
את מברשת השיניים האחת בכוס ליד הכיור,
את התלמים בלחי הקמוטה מזוקן.

לשבת בשיכול רגליים על הכיסא ולצבוע
על עיניים כחולות
שכבה עבה
של לובן
ולרקום את כתמי-היושן
על גב כף-היד.

ומי הטמבל הזה, שמיקם את שנות-העשרים בצמוד לשנות-העשרה,
ואת שנות-השלושים בצמוד לשנות-העשרים?

את הזקנה צריך לארוז יפה בנייר פרגמנט
ולשלשל לסדק הצר שבין הילדות לבגרות.
זה מקום אליו אף-אחד לא שייך.