התאהבתי פעם בצב
הוא שחה אל הגלים
ודאה למרומים
וקפץ לנחלים
הוא טווה קסמיו עלי

שכבתי אז עם אותו נווד
קצף גליו של אוקיינוס פצפץ
כשפרסתי כנפיים לרקיעים אחרים
בתוך כילה בעיירת דייגים
נשבתי בתוך הקסם

אחר נפרדתי ממנו, ציפור
שעופפה לה למדינה אחרת
וטסה חזרה ליבשת מולדתנו
וקראה לי משם לשוב הביתה
בצורת קסמי מילים של משוררים אחרים.

חזרתי פעם אל קיפוד
שבוי בתוך רעב מפוצל
שמושך ובורח, שקורא ושוכח
שנושך ולא טורח
להבין שקוציו דוקרים להכאיב לא רק אותו.

שכבתי פעם עם גבר
שריחו מוכר אבל גופו לי זר
התפכחתי והלכתי וניערתי הקורים
והקסם נראה לי קצת כמו מחזה עיניים
התעוררתי השתחררתי מרשת הדייגים

אהבתי פעם צב
ומכל אהבתי אליו הוא נשאר כמותו,
קיפוד,
חבל שלא נותרו לו מספיק קסמים בשק
אולי היה נשאר לו קמצוץ
שירכך קצת את הקוצים.