החיים קורים לך. את לא יודעת למה, את לא יודעת איך.
כשיורד גשם, את אוהבת לשבת ליד החלון ולהסתכל על הטיפות
שנצמדות לך לחלון.
את אוהבת להסתכל על האדים, מסתירים לא מסתירים.
את אוהבת כשחורף וקר ורטוב והגשם שבפנים מתאחד פתאום עם הגשם
שבחוץ.
אין לך שליטה ויש לך שליטה ואת רוצה שיחבקו אותך ואת רוצה
שיאהבו אותך אבל זה לא קורה לך וזה לא מתאפשר לך.
את רוצה שיגעו לך בפנים איפה שכואב לך אבל כשמתקרבים את נבהלת
ובורחת ואת תמיד בוכה והם אף פעם לא רואים והם אף פעם לא
יודעים וגם כשהם יודעים, את אף פעם לא בטוחה.

קר לך ואת אוהבת את זה.
והשיניים שלך נוקשות בתוך קור חיצוני שנמצא בהתאמה מושלמת כזאת
עם הקור שבפנים שמלווה אותך תמיד.

ואת יוצאת פתאום החוצה מהבית בהחלטה של רגע.
החוצה אל הרחוב, אל הגשם שסופסוף הגיע.
אל הגשם שמרטיב הכול ומנקה ומטהר.
ואת נרטבת מבחוץ ואת נותנת לגשם שבפנים להתאחד עם הטיפות
והרטוב והקור והבדידות שבחוץ.
והרחוב מלא באנשים שממהרים.
ויש את ההוא עם השפם שמסתתר מתחת לגגון שמטפטף טיפות קטנות
כאלו על הנעליים שלו.
ויש את ההיא היפה עם המטריה והעיניים הכחולות הגדולות שעוברת
עכשיו מולך אבל לא ממש רואה אותך כי היא עסוקה בלהגיע למקום
יבש.
ורק את עומדת ונרטבת ונותנת לגשם לשטוף ולנקות.

ואז את רואה אותו עומד שם.
ויש לו כתפיים רחבות כאלו ופנים תמימות שמסתירות חיוך וחזה רחב
ומזמין לשים עליו את הראש ושיער כזה חלק ורטוב שמסתיר חיבוק.
ואת רוצה שהוא יבוא אלייך ויאסוף אותך אליו.
ואת כמהה פתאום לחום ולמגע ולחיבוק.

אז שוב את מחליטה.
ואת לוקחת ואת עכשיו תעשי והחיים שלך.
ואת ניגשת ומחייכת ואתם מדברים והגשם שוטף לך את הכאב.
והגשם שוטף לו את הכתפיים שאת רק רוצה לשים עליהם את הראש שלך.

והגשם שוטף לו את הזיפים ואת הגבות, והוא ביישן והקול שלו נעים
לך באוזניים והוא לא בטוח והוא אותנטי כזה, והוא כאן בדיוק כמו
הקור הזה של הגשם שעוטף אתכם ומרעיד לכם את הלב ועושה נעים
רועד כזה של התחלה.

אתם רטובים וכואבים ורוצים.
ויש לו ידיים ארוכות כאלו ויפות כאלו.
והאצבעות שלו נראות לך כל כך נעימות.
ונהרות של גשם זורמים לכם בין הרגליים במין מחול מטורף כזה,
כמו העצב שיש לכם בפנים שזורם לכם בגוף והכמיהה הזאת שיבינו
אתכם.
אז הוא מושיט כף יד לכיוון הכללי של הגשם ואתם משתתקים.
והוא אוסף את הטיפות בתוך כף היד כמו יהלומים נוצצים של
הדמעות שזולפות לך בתוך הלב.
אתם שותקים ואת מסתכלת איך הגשם מרטיב לו את המעיל ואת החולצה
ואת העור שמתחת ואת השערות שלו ועכשיו הן דבוקות לו ללחיים.
את מסתכלת על הטיפות שנוזלות לו על הפנים ועל הצוואר ומרטיבות
את השקע של החיבור בין הראש שלו לשאר הגוף שלו.
ויש לו שם בריכה קטנה בדיוק במקום שבו את רוצה להניח את הראש.
ולמרות שזה רטוב, זה בטח חם שם ונעים.
ואת מנסה להריח מרחוק ואת מנסה לדמיין את הריח הזה של העור שלו
ואת חושבת שזה בטח ריח גברי כזה של זיעה וסיגריות ובושם וגשם
ורחוב.

את כל כך משתוקקת להריח אותו.
ופתאום את עושה כי הגשם הזה נותן לך את הכוח.
והוא מזיז את הראש ופורש את הצוואר שלו כדי להשאיר לך מקום.
והריח שלו, והריח שלו, הריח שלו
הריח שלו זה בדיוק כמו שדמיינת ובדיוק כמו שרצית והוא חם והוא
נעים.

אתם עומדים.
ואתם רטובים.
ואת נלחצת אליו.
והוא נלחץ אלייך.
והחולצה שלך רטובה ונדבקת למעיל שלו.
והוא רטוב והמעיל שלו רטוב והבגדים שלו רטובים ונדבקים לשלך.
והוא מחבק אותך.
והוא לא מכיר אותך אבל הוא מבין אותך.
ואת לא מכירה אותו אבל את מבינה אותו.
ופתאום חם לך ופתאום נעים לך ופתאום טוב לך ופתאום...

ופתאום את עושה.
ועכשיו זה נעים.
ועכשיו זה חם.
ועכשיו כבר לא צריך את הגשם שבחוץ כי בפנים,
בפנים יבש ונעים וחם ומחבק.