אני בוהה בדף הריק. בוהה ללא עתיד,
ללא עבר, ללא כל תכלית.
אני מביטה בעיניך הריקות מתמיד
ואתה הוא זה, זה שנכנס תמיד לתבנית.

אישוניך כאש, אך באש לא נשרף דבר
ואני יושבת כאן וכמהה למצוא באש -
פיסת נייר קרועה, חתיכת מידע ישן.

משוגעת רוגזת עבורך,
ואתה שקט כביום חתונתך.
השיגעון שנראה בי כבר מזמן
עכשיו יוצא אליך, אתה ששגית בי,
בשחור השחורים ובערוב המעונן.

אתה מלטף אותי בידיך הקרות כקרח,
אתה מושיט לי את שפתיך כלראווה,
אני מגיבה בחיוך ולפיתת הפרח -
אותו אחד שקנית לי, יום אחד בערבה.

אנחנו נכנסים לשם בשקט המסעיר של שנינו
אתה שקט באמת, אני שותקת לכבודנו.
המדבר לפנינו עוד קורא רבות וגדולות
ואנחנו בתמימות ילדותית - עוד רואים רק חולות.