יושבת בחושך ומנסה לראות קדימה
מחכה שזה יהיה מוכן
קצת קשה אבל אין מה לעשות
רואה פרק ועוד פרק ועוד פרק
מתחילה לבכות ולא יכולה להפסיק
זה לא שהעולם ורוד
פותחת חלון ומחכה.

מתחיל להיות אור, יום נוסף
אולי אם אני אלך זה יעזור
אולי צליל קולי השבור יעבור את המחסום
אני בטוחה שכן, אני יודעת הכי טוב
מחכה שהזמן קצת יעבור.

מוקדם בבוקר צריך לקום
לא נותנת למחשבות של אמש לעלות
משאירה אותן בגדר חלום
ואז אני שומעת את המילים נאמרות בקול שבור
עוצמת עיניים.