|
דגים של מים עמוקים
רוטנים את מותם
על פני משטחים של בד צבוע
הד תבנית הכיליון.
האור מכחיל אדוותיו בעיניי המתבונן
השקט קורם ברוח
מעגלים נסתרים של תחושה
זרמים אחרים של רגש.
פיתולי הנהר הגדול
מתעקלים לשני הכיוונים
המים רבים למגע האור
עיניי דגים נוצצות.
שאריות הזמן הכלה
נותבים מחוגים בשחור ולבן
צירים אפלים של לילה
מסע לאור ירח מלא.
|
|
|
בפרך הוא מעביד
אותי, בפרך.
פועלו של בועז
רימר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.