באמצע שבט, פתאום אתה
שם לב שיש המון שקדיות. מעולם
לא הבנתי שקדיות. מתקשטותו
מתגנדרות, מתאפרות ומסדרות את
השיער, ובו בזמן פושטות את
עליהן, את בגדיהן. ועוד באמצע
שבט; באמצע החורף. כשאין שום
קהל יעד בנמצא. אין ציפורים ואין
דבורים בחורף (פתאום
ביטויים באנגלית עושים שכל).
השקדייה פורחת, אבל לא לשם
התרבות ושימור הגזע. יכול להיות
שלשם שימור השורשים, אבל לא
הגזע. השקדייה, מתאפרת ומתפשטת
באמצע החורף, כמו סתם מחפשת
זיון. השקדייה היא השרמוטה
של הטבע.
שמש לבנה. ירח שמש.
כתמים בלי שמש. ירח בלי מכתשים.
שמש בגודל הלבנה,
מסירה מעצמה אבק.
עלינו, עוברי האורח התמימים.
בואי לבנה. בואי נקייה.
חדשה ובוהקת. מצפים לך.
כי חשוך כאן ומר. מצפים לך.
מחכים כאן. למחר.
בואי לבנה. לבנה, בואי.
צריך להוריד את הסיר מהאש.
צריך לקרוא לכל השכנים.
שיראו כמה טוב לנו כאן.
שיראו שאנחנו שמחים.
חשוב שיראו. שיראו. וייראו.
(ירא אני, פן לא אזכה לראותה
בוהקת, חדשה, נקייה, גדולה ומחממת.
הבו לי גשם פן אירא מאימתה
השורפת)
העמק נבלע תחת האובך
והשמיים נעלמו מאחוריו.
גם השמש איבדה מזוהרה.
והצפיפות באוטובוסים, והקור, והפקקים
וכל הסימנים המעידים על הסוף הקרב, הקרב ובא.
ורק הרצון להמשיך, לזוז, לנוע,
להשתנות, לרוץ, לברוח, ולא להישאר;
ורק התקווה שיום יבוא
(עוד ימים באים. עוד ועוד ועוד ימים לא מפסיקים לבוא)
ותמעד, ותיפול,
ותרצה שיכבו את האור.
