ענת נצרתי / 24.2.09 |
בו השמש ברקה בדיוק כך על עורפינו
והאוויר נישב בין בני דשא
בימים של נייר
כך קימטנו עצמנו
קטנים
ואיך עפנו
ניצב כמו אריה
גאה מעל הוואדי
הקלשון הפוצע של הזמן
הדוחק
צופה בנו
ילדים
פורמים את שירי הערש
אורזים אותיות חדשות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|