|
נחזור ליום
בו השמש ברקה בדיוק כך על עורפינו
והאוויר נישב בין בני דשא
בימים של נייר
כך קימטנו עצמנו
קטנים
ואיך עפנו
ניצב כמו אריה
גאה מעל הוואדי
הקלשון הפוצע של הזמן
הדוחק
צופה בנו
ילדים
פורמים את שירי הערש
אורזים אותיות חדשות. |
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-כן, כבוד
השופט.
-אהה... יש
נסיבות מקילות
לערומקומניה, זה
אני למדתי
בביצפר
ברומניה.
אז אני גוזר
עליך שעתיים של
עבודות שירות
אצל ורדה רזיאל
ז'קונט בבית.
-אה, כבוד
השופט, אולי בכל
זאת אפשר כלא?
אפרוח ורוד,
פושע מועד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.