הגוף שלך כל כך חלק, כל כך מזמין...
לנשק אותך, לרדוף אותך, לגרום לך להתפתל...
אני מרגישה כמו ילדה שמנופפים לה את הצעצוע
שהיא הכי רוצה בעולם מול העיניים,
ואומרים לה "זה לא מתאים עכשיו".

לא דם זורם לי בוורידים, אלא תשוקה.
סוג מסויים של אדרנלין, שגורם לעולם להעצר,
גורם להכל לאבד משמעות פרט לרגע עצמו, להווה המיידי.
כל מה שרציתי היה להמרח עלייך,
להריח אותך, למחוץ אותך כ"כ חזק שתרגיש שאנחנו גוף אחד.
כל מה שראיתי היה אתה, החושך רק הוסיף.

צמרמורות בכל הגוף,
הרגשה זדונית ומפתה, כמו תאווה, רק במובן החיובי.
איך עוד אני יכולה להסביר לך?!
זה כמו שלוקחים למכור את הסם שלו,
זו אותה הרגשה של טירוף, הרגשה עילאית וממלאה,
הרגשה של אובדן חושים ועם זאת התחדדות ובהירות מופלאה.

כמה הורמונים זורמים לי בדם...

כמה אני אוהבת וחושקת בך...

וואו.