|
ביום שישי
היא שוב עטה עליי
התשוקה
להיכחד ויהי מה
אין מילים להכביר בה
אין מנסחים ואין מצדיקים
אין ממציאים לה סיבות או תיאורים
רק החדות שמשרטט הכאב בשרירי הפנים
רק ההשתקפות של הנשמה הסובלת בעיניים
רק קוצר הנשימה
והקול
צריך להיות שם
היית אומר
לו היית
אבל לא היית
רק היא הייתה
אימא אדמה
והמגע הקדוש שלה
האהבה הפשוטה הזאת
הבתולה
החזירה אותי שוב
לכאן
עד הסבל הבא |
|
|
"תירגעי! זה לא
כאילו מישהו מת
כאן... אופס"
הבליפ הגדול לא
מרוכז במיוחד
בעת ניחום אבלים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.