מול הים הגדול ראיתי אותנו
אתה ואני כמו גוף אחד
זיכרון שעולה ומחזיר געגוע
תעתוע דמותך מרצד בים

איך נפלת השארת אותי לבד
למי אספר על חיי אהבה
עם מי אחלוק רגעים של תקווה
אצחק עד דמעות כשנעלה זיכרונות
ונתחבק כמו אחים שראו מלחמות

הפרצוף נופל במפל הקטן
הבבואה מתקמטת ונישאר טשטוש
של פנים צעירות שלא יזקינו
של חבר שהלך ומי יודע אם ישוב

מה אעשה בלעדיך
חלק שלם של חיי נחסר
מה אומרים יקירך
מתפללים שלא אמת התרחשה

אולי נעלמת לממד אחר
עוד תחזור אלינו עם חיוך וקריצה
תספר שהיה שם נחמד
אך רצית לראותי וחזרת לך.