|
מול הים הגדול ראיתי אותנו
אתה ואני כמו גוף אחד
זיכרון שעולה ומחזיר געגוע
תעתוע דמותך מרצד בים
איך נפלת השארת אותי לבד
למי אספר על חיי אהבה
עם מי אחלוק רגעים של תקווה
אצחק עד דמעות כשנעלה זיכרונות
ונתחבק כמו אחים שראו מלחמות
הפרצוף נופל במפל הקטן
הבבואה מתקמטת ונישאר טשטוש
של פנים צעירות שלא יזקינו
של חבר שהלך ומי יודע אם ישוב
מה אעשה בלעדיך
חלק שלם של חיי נחסר
מה אומרים יקירך
מתפללים שלא אמת התרחשה
אולי נעלמת לממד אחר
עוד תחזור אלינו עם חיוך וקריצה
תספר שהיה שם נחמד
אך רצית לראותי וחזרת לך. |
|
|
עורך יקר:
איך זה להיות שם
למעלה? אתה בטח
יושב לך עם כוס
הקפה ואומר
לעצמך- מה הם
חושבים לעצמם
הקוראים היקרים
שלי? יש מלחמה
בחוץ וכל שניה
נולד עוד תינוק
סיני רעב ממצמץ.
מזג האויר לא
ישתפר וכל מה
שמעניין אותם זה
עומד לי, לא
עומד לי, ולאיזה
כוסית אני מביא
היום...
עורך יקר,
סופרסטאר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.