אחרי כל כך הרבה זמן,
שנים, ימים ובעיקר שעות ארוכות,
המחשבות הופכות לדימויים,
הזמן הופך לפחד גדול,
המילים נעלמות ונשאר רק שקט שלא הכרתי.
אחרי כל כך הרבה רגש,
הלב הופך למעצור,
בלבול שאי אפשר לתאר,
חשש רב שמתכרבל,
רק עוד רוח אחת קרה
וכל היובש מתעצם לקיפאון.
אחרי כל כך הרבה אמירות,
המילים פתאום נעלמות,
האותיות מתבלבלות,
והסיפור נראה כל כך שונה.
אחרי כל כך הרבה עוצמה,
הכל מרגיש כל כך חלש,
הדופק מתעצם,
והתמימות כבר תעלם.
אחרי כל כך הרבה זמן בלי כתיבה,
היד רועדת מעצמה,
כאילו מישהו אחר החליט בשבילי,
מה טוב ומה רע.
אחרי כל כך הרבה זמן,
אני אופטימית. |
