עוד לא היה בי שקט
ואני שוב נזרקת
לחלל בלי בטחון
עולם בו אין נכון
ובא לי
שיותר לא יהיה רע לי
לא להסתגר בחדר ולכתוב
על פנטזיה בה הכל טוב
להוציא תסכול ישן וחדש
קבוע ומושרש
עצב
מתבטא על פי הקצב
וזה כבר מאוחר
כי שקעת בי כבר
ומחר
זה כבר לא יהיה מוזר
רק כואב
כשאתה תתקרב
ואני אבין שהקול לא רועד לי
כי בודד לי
ואני מחניקה דמעות
אלא פשוט נמאס לי לנסות
ולרצות
וכשתהיה בי מוכנות להתאמץ
אחכה לרגע בו הכל יתפוצץ
יתנפץ
כמו שזה תמיד קורה לי
ועכשיו גם אתה עושה לי
את אותו הקטע המוזר
בו אני מתחילה להתאהב וזה נגמר
בו אני חושפת עצמי גם כשאמרתי
שלא אחשוף יותר
ואתה פשוט מוותר
ואני צריכה לבלוע, להחניק ולהסתיר
לתת לזה לשקוע, להרחיק ולהמיר
תחושות של דיכאון וייאוש
בחיוך רחב לאחר אלחוש
והחדר הזה סגור וחשוך ונהיה מאוחר
כי אולי בעצם התאהבתי בך כבר
לפחות רק קצת רק בדרך לשם
מטיילת בדמיון לרגע מושלם
ואני רוצה להתמודד עם כל מכשול
ולהאמין שגם אתה יכול
בשבילי
להחזיק אותנו אם ניפול
ולהיות שלי
אני נמסה כשאתה מצחיק אותי
אתה מתקרב ואז מרחיק אותי
אתה רוצה ומנתח תסריטים יותר מדי
קר ומתוודה שחשבת רק עליי
אז עשיתי טעות בדיעבד
אז עכשיו נישאר לבד?
כי קשה ואתה לא מצליח לראות
מבעד לכל אחד מאותם עקרונות
ואני יודעת שאתה יכול להתעלות
כי עכשיו אני מרגישה את הטעם שלך מאתמול
וזה מעלים כל קושי, מעלים הכל
ויש בך כל מה שחיפשתי בכל אחד שפגשתי
ומעולם לא הרגשתי
כל כך מהר
שכשאני הולכת
אתה נהיה חסר
אבל יום אחרי אתה תמיד סגור
ומה שלי שקוף לך פחות ברור
ואתה נסוג וצועד בכיוון הפוך
כשלילה לפני הלב שלך היה שפוך
ופתוח בפני ומכניס ומוכן
וחיבקת אותי קצת יותר מדי זמן
ועכשיו אתה שוב לא מצליח לראות
לא מצליח לתת לנו פשוט להיות...


21.02.2009