אצטרובלים צבועים בגואש תלויים בחוט על ענפי האורן שבמרכז
שדרות רוטשילד, וקרני השמש נשברות בענן. שני כלבים הקשורים
ברצועות נפרדות נובחים אחד על השני, ובעליהם מנסים להפרידם.
רעש מכוניות ופיח אוטובוסים, אופנוען מחייך, בחורה מתולתלת
שמחזיקה מצלמה. מימיי לא ראיתי רחוב כה שלם, או שאלו הם רק
געגועיי ותעתועי תקוותי. בבניין ככל הבניינים, עם דלת זכוכית
הממוסגרת בורוד, צועקים בני זוג אחת על השני על האחת. אי אפשר
שלא לתהות אם הם רואים מחלונם את האצטרובלים הצבעוניים ועדיין
כועסים, או שפשוט אינם רואים.
דמעות נבלעות בריב ההוא, ורעשן מסתיר את אנקות הכאב של הבחורה
האסייתית בדירה שמולם. שוב הוא הגיע, הוא וחגורתו, ואין לה לאן
לברוח.
מעט בהמשך הרחוב חבורת סטודנטים אוכלת פיצה, מתענגת על המוצרלה
הנמסה. תל אביב מעולם לא נראתה שלמה יותר.