אני צועדת אל מותי בצעדים קטנים ומדודים
כל צעד אני עושה אל עבר התהום
העמוקה שמפרידה ביני לבין
המציאות שאני יודעת
שהכרה בה
היא הסוף
המר

ואז אני חוזרת חזרה אל החלק העבה שבצוק
מפחדת ליפול אבל ממשיכה ללכת
מקווה שאולי אם אמשיך
כשאגיע לקצה
ייכנס בי
האומץ
הזה

אבל האומץ לא מגיע ואני חוזרת לאותה נקודה
וממשיכה ללכת הפעם נחושה בצעדיי
צעדים חזקים ומהירים כמעט
כמו בריצה אני מתנשפת
במוחי כבר מתחרטת
אבל מרוב תנופה
אני נדחפת
אל

ה

ס

   ו

          ף    

ה

מ

   ר


ה
   ז
     ה.