ככל שקטנים יותר ממדיו של החדר, נוחה עלי יותר דעתי.
               רק על כפות רגליי יכולה אני להסתכל
                     ואת שארי, לעטוף במילים.

      כשאני ישנה בגבי אל עצמי, גם כן בעלטת מראות,
           עולים בי תמיד דמיונות וכזב של אהבות
       והיקיצה, או הזמן הנמתח עד ההירדמות הבאה,
            נמלאים בהגיונות דרוסים חסרי ברק,
               ואני מדדה בכיסויי המילים,
            בין אי האמיתות של הערות והבדיה.

יוני בלוך המליץ לירון לונדון למנן מילים גבוהות... אבל אני
אומרת -  לקרוא "גילוי וכיסוי בלשון" של ביאליק ולהרגיש כמו
אחרי מקווה של חילונים...
http://benyehuda.org/bialik/article02.htm