ככל שקטנים יותר ממדיו של החדר, נוחה עלי יותר דעתי.
רק על כפות רגליי יכולה אני להסתכל
ואת שארי, לעטוף במילים.
כשאני ישנה בגבי אל עצמי, גם כן בעלטת מראות,
עולים בי תמיד דמיונות וכזב של אהבות
והיקיצה, או הזמן הנמתח עד ההירדמות הבאה,
נמלאים בהגיונות דרוסים חסרי ברק,
ואני מדדה בכיסויי המילים,
בין אי האמיתות של הערות והבדיה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.