מעז לא יצא מתוק
אלא מר
מה שנתתי
רק חסם את דרכי אל המחר
המומה מהתפתחות העניינים
כשהסתכלת לי בעיניים, היה זה אוגוסט והאוויר עוד חמים
אך הקור שנשב ממבטך
יכל להקפיא לבטח את כל הסביבה
שאלה אחת סובבת במוחי
וממני אינה מרפה
איך אתה קם בבוקר -
אוהב, מתגעגע, חושב, כמה
אליי
ולמחרת אתה קם, ומחליט
לטרוק לי את הדלת בפנים.
אתה אומר שאוהב
כנראה שלא מספיק
האם גם לבך מדמם וכואב
כאילו נעצו בו אלף מחטים
או שמא אתה מרגיש הקלה
שלווה, רוגע
ושעשית את ההחלטה הנכונה

ואין דבר שכואב לי יותר
מהסכין בלבי, בפנים
ומההבנה, המציאותית, המפוכחת מדי
שהאהבה מנצחת. רק באגדות ובסרטים.

2.9.08