כמו רוח חורפית השומרת על זכות השתיקה
ציפור מחליקה בשמים מוכי עיוורון.
השמש קפצה לביקור ועזבה בטריקה
השאירה אותי עם חתול ועווית בגרון.

אני מכשף זיכרונות בקסמי שכחה.
שחפים, ידידיי, ידאגו שאני לא אבכה.
שמים ירדו אל החוף בכבדות מביכה.  
באור הירח כל סלע כורכר - מעקה.

אני רק רוצה להבין אם שתקת או בכית
בלילה ההוא שהלך אחריך. לשווא
אני מחבר זיכרונות כטיפות של כספית.
החורף גווע, ואני עוד תקוע בסתיו.

החושך אוחז בסכין הכסופה של הים
עוקב אחריי, בן זונה, במבט סקרני.
הוא לא יירדם בקרוב. גם אני לא נרדם.
הוא לא יוותר בקלות. גם אני...