הלילה יורד והלבנה מחייכת במרומים
על השביל הוא פוסע, השביל אל ביתי.
עיניי עצומות ולבי פועם ורועם כרעם
נפשי ישנה שנת ישרים, שנתו של ילד רך
השוכב כזקן על ערש דווי באחרית הימים.
על דלתי הוא נוקש חרש חרש
מקיש, וסב לאחור, שולח מבטו למרומים
מחשש שתכעס הלבנה וכוכב יסיר אורו
פן אקיץ משנתי לקול ידיו הנוקשות.
ואני על משכבי מחריש וזיעה גופי שוטפת
מתעטף בסדין פן צינה לבבי תצנן
יוצא אל חיוך הלבנה המאיר את הרקיע
ידו בידי אוחזת ואל שביל זהב מנתבת.
ואני הילד הקט עם אליהו הנביא מתהלך
המנחני לאור מתוך החושך האפל
לבקשתו של אבי שהלך בטרם עת.
© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 45/1 שייכות ל- shulibangi |
