הולכת בשקט / גט |
אני נשאבת
לפרידות המשתתקות
ובתוכי נפערת
תהום צוננת.
שלא כמו עשרות שירים
שאכתוב כאן,
יודעת אני לבטח,
שזהו סופם.
אני מדמיינת אותנו
מתחבקים במיטה
סתורה,
חשופה.
ויש בי אהבה,
והיא לבטח תתפזר
כמו זרעי פרחים
ותנחת על זרעי ייאוש,
במחוזותיך.
אני מעדיפה
לבקש את השקט,
את פיזור הדעת
והצימאון.
מאסתי בחופים שוממים,
בים עייף מדי
מכדי לבקש לו
עזרה.
בלילות אני חוזרת ומבקשת ממך
גט,
על מה שאתה (לא) גורם לי להרגיש.
17.02.09
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|