|
געגועיי מתנפצים על מזח קפוא.
אני נשאבת
לפרידות המשתתקות
ובתוכי נפערת
תהום צוננת.
שלא כמו עשרות שירים
שאכתוב כאן,
יודעת אני לבטח,
שזהו סופם.
אני מדמיינת אותנו
מתחבקים במיטה
סתורה,
חשופה.
ויש בי אהבה,
והיא לבטח תתפזר
כמו זרעי פרחים
ותנחת על זרעי ייאוש,
במחוזותיך.
אני מעדיפה
לבקש את השקט,
את פיזור הדעת
והצימאון.
מאסתי בחופים שוממים,
בים עייף מדי
מכדי לבקש לו
עזרה.
בלילות אני חוזרת ומבקשת ממך
גט,
על מה שאתה (לא) גורם לי להרגיש.
17.02.09 |
|
|
הקטע עם
הסלוגנים בבמה
הוא אכזרי
במיוחד. בניגוד
לכל שאר היצירות
שלך אתה לעולם
לא תקבל
באי-מייל אישור
על פרסום או אי
פרסום סלוגן.
ככה אתה יושב
בבית מול המחשב,
כוסס ציפורניים,
רוצה למות. רק
למות. למות, ולא
לסבול עוד
לעולם.
איזי, אחת
שלוקחת את זה
קשה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.