כשאשב בחדרי
רוקמת חוט ועוד חוט
אל תוך עריכה לא מסודרת של צבעים
תבנה לך בשקט, לאט לאט
קירות זכוכית דקים
תיצור זכרונות ורגעים
תשמרם לאורך זמן.
כשתיסע אליה מלא ציפיה
לעיתים אנקר בראשך
אבל המחשבה שזהו החורף המאושר בחייך
תבלע אותי
עד לכאן הרחקת. אבל לא בשבילי
כשאראה את מיטב שנותיי חולפות ביעף
הימים כבר התאגדו לשבועות, לחודשים
לשנים
כשאחרים יתחילו לרחם בחוסר-רחמים
קירותיך כבר יהיו עשויי בטון
מעוטרים בשלל הנצחות של רגעי אושר.
היא אמרה שקירותיי לעד נדונו להיות דקיקים ושבירים
שאלתי בקול רועד מה אוכל לעשות, היא שתקה
ואני הרחקתי אפילו עד לחיפה
18.02.09 בגלל פברואר 2008 |
